עברה לה חצי שנה ושוב
נאספות מכל הארץ והפעם חוזרות במסע הזמן כ-45 שנה ונוסעות לבקר בקיבוץ בית העמק
שהיה אז "משק היעד" של גרעין אשרת.
יש בינינו שאוהבות אם כבר אז כבר... והפעם ההרכב
היה תלמוש, מלכוש, בת שינקה ואני אירית
שחשבנו שאפשר להפגש
כבר יום קודם ולהעביר לילה יחד ולהמשיך למפגש הגדול ביום המחר. גיתית שלנו מיובלים
שב"משגב" הזמינה אותנו ללון אצלה ולא פחות ולא יותר הבטיחה לכל אחת חדר!
קפצנו על זה , נאספנו ונסענו ליובלים.
כמובן טיול וחופש
מתחילים במקומות יפים והלכנו עפ"י המלצתה של תלמוש ל"הלנה" בנמל קיסריה , אני שמסתבר עם
כל שנה שאני חיה שאני מחוברת לכל העולם ואשתו... קפצתי ואמרתי :הבעלים של הלנה הוא
בן של חברה טובה מהמושב, וזה פרט שולי ששייך רק למנה האחרונה.
מיותר לומר שהכניסה
לנמל קיסריה מיד מרחיבה את הלב והנשמה כי יש
משהו מנצח בערים עתיקות שיושבות על ים, בתוספת מסעדות יוקרה ועוד ארבעתנו שמנסות לכוון
את התדר של קשב וריכוז ותוצאות לא משהו...אבל הרבה שמחה ופרצי צחוק רועמים על מבזקונים
באוויר קשורים ולא קשורים.
אז כבר ציינתי בהלנה
למרות שהבעלים מטייל בעולם, פינקו אותנו במנה אחרונה שהיתה המון מתוק, ואלה מאיתנו
שאוהבות או לא אוהבות שוקולד ומתוקים ממש אכלו יפה.
המשכנו קצת בטיול על
המזח, והמשכנו לעבר יובלים.
לכולנו טלפונים
חכמים, וויז, וגם HERE
DRIVE שהיא מערכת ניווט נוספת אצל מלכוש.
כל המערכות הופעלו
בבת אחת, וגם קיבלנו הנחיות מפורטות בהודעת ווטסאפ מגיתיתוש וגם בתשינקה
הכינה דף מסלול הדרך
בכתב ידה.
אבל מה לעשות שכל כך
הרבה הנחיות עושות קצת אי סדר??? בסופו של דבר אחרי אינטואיציות, וביטול הוויזיות
+דברנו עם גיתית ניצחה המערכת של מלכוש וכך הגענו ליעד שמחות, עליזות ומותשות מהטכנולוגיה
בעיקר.
נכנסנו לבית מזמין,
חם,ומאפשר קיבלו את פנינו גיתית ועלי עשו לנו צ'ק אין ופיזור לחדרים , והתכנסנו
בפוואייה להרצאה של עלי שכללה מצגת על גרפולוגיה (מתואמת מראש) שהייתה מעניינת מאד
ובאמת נשארנו מסוקרנות. שאלנו בזהירות אם היה מסכים לפענח את כתב ידנו? נעננו
בחיוב, רק שלא ידענו אם זה יפה להתיש אותו כי בכל זאת זה פרוייקט, אז אמרנו תלמה
ואני מה צריך לכתוב שורה שתיים? חשבנו כזה בקטנה... ועלי אמר לא אם עושים אז לא פחות מעשרים שורות כתיבה
חופשית ולא חומרים ידועים...
ואז הרגשנו שהוא ממש
פתוח לפרוייקט ותוך דקה מצאנו את עצמנו כל הרביעייה על השולחן בסלון עם דפים לבנים
עטים ועפרונות וממושמעות מאד.
ברקע גיתוש הכינה לנו
את הסדנא הבאה שהיתה חלק מארוחת הערב, והכל מסקרן ומותח , אמרה גיתוש: זה משהו
שאתן תעשו לבד.. כבר אני נלחצתי שלא אתחיל
איזה פרוייקט בישול
כי זה הדבר האחרון שיעניין אותי אבל ככה תהיו במתח כמוני.
בסדנת הגרפולוגיה
קיבלנו הוראות ומילאנו את כולן היו שם הוראות לכתיבה וציור וכל אחת הכינה לעלי
תיקיה מפוארת. כל התהליך היה הנאה מרובה ומיותר לומר שכל שלב מלווה בגיגים כאלה של
צחוקים עצורים כי לא נעים מהבחור הוא מתייחס כל כך ברצינות אלינו אין מצב שנעצבן.
ואז לשולחן במטבח
שמרגע ארוחת הערב שהייתה גם היא עם הוראות הפעלה כייפיות , גיתוש הכינה מלא קערות
עם אופציות לגלגול טורטיות והכל היה שם כמובן! צמחוני ובשרי ומה לא...
וככה גלגלנו ואכלנו
ושתינו וצחקנו ודיברנו ואח"כ יצאו עוגות, ועוד תה ועוד תה, ודיבורים מכאן ועד
הירח ,עם המון פתיחות, והתרגשויות, ואמת ושיתוף היו שם סיפורים והצחקות, והצגות
ומי שלא הייתה שם לא נעים לעצבן אבל ממש, ממש ,ממש הפסידה...
היינו גמורות מעייפות
כי גם לילה קודם היה מרגש מהפינתוז, אבל ממש בכוחות על משכנו עד 12.30 עם עיניים שהפכו
לחריצים וחיוכים שמוטים, עלינו לקומה ב' לפיזור לחדרים ולילה טוב.
אני התעוררתי כהרגלי
למחרת ב6.00 ויצאתי לסיור ביובלים אין מצב שלא אלך בבוקר ועוד מקום שלא הייתי בו
אף פעם עם נוף כזה חייבת לקחת את החוויה.
חזרתי הבנות התעוררו
ירדו עם פיג'מות וחיוכים ושוב השולחן במטבח נאלץ להכיל אותנו לעוד כ-3 שעות כמעט
עד היציאה. לפני שעזבנו את יובלים גיתוש לקחה אותנו לסיור בגינה שהיא תיכננה (יש
צילום) אנחנו גאות בך גיתית ונהדר ששיתפת אותנו.
יצאנו לבית העמק, גיתית אוספת את חמדוש בכרמיאל
ואנחנו עם מערכות הניווט ומלא שאלות מכשילות כמו: אם זה הכיוון או לא??, עוברות
סאגה דומה לאתמול ותודה לאל מגיעות בשלום ליעד.
המפגש עם הבנות שכולן הגיעו ממש בזמן הוא תמיד
מלא אושר ואהבה, והפעם באמת חידוש איך אומרים??? אם ההר לא בא אל מוחמד? אז מוחמד
בא אל ההר! ואני מתכוונת למפגש עם שלומית שחלק מאיתנו לא ראו אותה עשרות שנים.
חברה אלינו דנדי שהסכימה לארח אותנו בביתה המזמין והכייפי ולתת לנו את המקום
המדהים שלה במרפסת להתכנסות ולפרידה.היה מתוכנן ומתוקתק, כיבודים למכביר, ואווירה זורמת
ומסקרנת, טיילנו בשבילי הקיבוץ, וניסינו להזכר ולהבין איפה גרנו כנחלאיות? איפה
ואיפה נשאלה השאלה כל הזמן, כי לא הבנו עד הסוף מה זז, מתי ומה בא במקומו. כן
זיהינו מספר מקומות כמו הבריכה, בתי הילדים, המועדון של פעם שהפך לבית כנסת, וחדר
האוכל הישן שעלה כתה ונהייה גבוה יותר. היו מפגשים עם חברי קיבוץ שמאד שמחו
לבואנו, הייתה ארוחת צהריים שופעת ומפנקת. ליווה אותנו בחלק מהזמן סמו והחליף אותו
שמשון שבא במיוחד ממצפה הילה להחליף איתנו מילה או שתיים.
כן 45 שנים זה זמן לא
מבוטל אנחנו בנות 63 שזה גיל מרשים ביותר, הכיף הגדול הוא שהביחד גם היום מחזיר את
כולן למה שפגשנו פעם אצל עצמנו ועל זה אני משוגעת ולא אפסיד בחיים שלי ובבריאות
שלי אף מפגש איתכן בנות אהובות.
תודה ענקית לשלומית
ודנדי.
אירית.
