אצל דרורה בחצר!

נפגשנו אצל דרורה בחצר, הילדות מגן שרה/יפה, ואח"כ בי"ס "בארי" ורק רותי אי.קיי למדה בחביב.

הגענו ראשונות עפרה ציקה ואני, החצר של דרורה חיכתה לנו מעוצבת בטוב טעם, והצמחייה שדרורה משקיעה את נישמתה בה פראית ויפיפייה, הבית של דרורה הוא פשוט מוזיאון של "פליי מארקט" (יענו בעברית שוק פשפשים) ברמה הכי ייחודית.

גם עומסים וגם ייחודיות לה לדרורה ולבית המיוחד שלה.

הבופה היה משולב, דרורה הכינה את הספיישלים שלה שבעיקר היו סלטים שוברי שיא! וגם דאגה למנה האחרונה

שחלילה לא נלך רעבות הבייתה. אנחנו הוספנו כל אחת את  המשלימים לבופה וכך הורדנו מדרורה עומס מיותר.

ובתוך עשרים דקות נוספות כבר כולן היו:

אז ככה: עפרה פי,וי, עפרה וואי,פי, רותי זד,אפ, רותי אי,קיי , דרורה,שושקה,ציקה ואני.

היו שם כל מיני חלוקות מתנות לאף אחת לא ממש היתה יומולדת אבל כל אחת עשתה מה בא לה. למשל: עפרה ואני בא לנו להביא משהו לדרורה, שושקה הביאה לרותי זד מתנה שדרורה הביאה לה לפני שנתיים לשושקה והיום שושקה הביאה אותה שוב לרותי, לי שושקה הביאה מתנה כי היתה לי יומולדת ביום המופע והחליטה שזה לא יעבור בינינו בלי הפיג'אמה המדליקה במידה S שמדדתי הבוקר והיא צמודה אך אין לי כח להחלפות לכן אשן צפוף קצת, ציקה כל הזמן שאלה למי יש יומולדת??? הייתי צריכה להביא משהו??? ואני אמרתי זה לא קשור זה מגוון וכל אחת פה לא קשורה...

עפרה וואי,פי הביאה לכולנו ספר מדליק משהו על החצי השני של החיים, המחשבה והרעיון הדליקו והייתה פתאם אווירה של יומולדת בגן ילדים שכולן מקבלות אותו דבר!

יכול להיות שאני מפספסת משהו אך זה היה בגדול בקשר לפתיחה.

ואז התחלנו לאכול ולדבר וככל שניסינו להיות יותר עליזות ושמחות ולדבר אופטימי ככה באו יותר ויותר קופות חולים,כדורי הרגעה, כדורי חרדה, כדורי ריכוז וקשב. המעט הגדרות שאני זוכרת: ריטלין,ציפראלקס,כולסטרול,ערכים של...

וכהנה וכהנה.

ואז אני הידועה כמפיקת ארועים של הגיל השלישי אמרתי בואו ננסה שכל אחת תספר משהו הכי חווייתי שחווינו בשנה האחרונה ואם אפשר גם להמליץ עליו.

תודה לאל סיפור אחד עבר בשלום כחוויה וזו היתה שושקה המקסימה שלנו שסיפרה על רודוס וה-3000 מדרגות שהיא ושרון טיפסו בטעות אך בסופו של דבר היה חוייה בלתי רגילה ! הסיפור עבר כי היא תיבלה אותו בקצת עינויים ואז הקבוצה הקשיבה היטב כי איך לא נהנה קצת מסבל??? 

כשאני ניסיתי להגיע למשהו חווייתי אז פתאם הכל הלך לצדדים ודרורה הזכירה התמצאות במרחב ואז הבאתי את פורטוגל שרציתי לשמח אבל בגלל הסיפור של דרורה כבר התאמתי את עצמי ושיתפתי שהלכתי לאיבוד בפורטוגל בבוקר הראשון בצאתי להליכת בוקר ולא ידעתי בסתימות שלי לחזור למלון עד שבחור צעיר לקח אותי ספיישל ולא רצה "תמורה "תודה לאל (האמת אני מבינה אותו)...

כאן בערך הסתיימו סיפורי החוויה פה ושם העלו שם של הצגה כל החברות שלי המנויות בתאטראות, ודאגנו בשיטתיות לחזור לקופת חולים ,לתרופות ועוד...

ואז קמנו להצתלם ביחד פעם רותי אי.קיי מצלמת ופעם אני, ואז כשרותי אי קיי צילמה אותי עם רותי זד,אפ אמרתי לרותי זד

בואי נצחק אני לא אוהבת שאנחנו רציניות (כי צ'ארלי צ'אפלין אמר: ש"יום שעובר ללא צחוק הוא בזבוז!" והוא צדק!)

אז ככה אני גם מדריכה את רותי הצלמת לצלם אותנו וגם חושבת על איך להצחיק, רותי זד שמה לב למצוקתי בריכוז ותוך כדי היא אומרת לי: השבוע טיגנתי משהו.. (אני לא זוכרת מה היא טיגנה) ופתאם שמתי לב שיש בועות במחבת, התברר ששמתי "FERY" במקום שמן.... אני ככה מקשיבה ולא שומעת וגם "פרי" בשבילי זה סירה/מעבורת ואני מנסה לצחוק

וגם להבין למה המצלמה לא נלחצת... ואז פתאם היא אומרת לי סתומה... "פרי "זה סבון כלים וקלטתי את הטיגון ההוא...

והחלתי להתפוצץ מצחוקקק ... וזה עשה את האווירה של הצילומים הרצ"ב.

ודיברנו על הגירושין,ועל הילדים,ועל חו"ל ועל דיני עבודה, ועל עקרונות וראיית מצבים שמקדימה את עצמה של דרורה,ועל מעסיקים ובתי משפט, ועל הורים/אמהות שהופכות ילדות של הילדות, ועל אוכל ותפריטים...

ועוד.......

והיה ערב קסום ומיוחד והחיבור בינינו הוא שעושה את זה, בנוסף לאירוח של דרורה שבסולם שלי מקבל 10

שזה הגבוה ביותר.

ואנחנו מבקשות רק בריאות ואושר.

אוהבת את כולכן אירית.